משפט פלילי מתקיים כאשר יש חשד כי אדם כלשהו עבר על החוק.
המדינה היא התובעת במשפט, ולא קורבנות העבירה.
החשוד הוא הנתבע (החשוד מוגדר “נאשם” בזמן המשפט).
בגמר המשפט קובע השופט את הכרעת הדין – החלטה האם הנאשם אשם או זכאי.
אם הנאשם נמצא אשם, קובע השופט גזר דין, כלומר עונש. העונש יכול להיות קנס, עבודות שירות, מאסר על תנאי, מאסר בפועל, ובמקרים מיוחדים גם עונש מוות.
דוגמה: המדינה תבעה את הנשיא לשעבר משה קצב, בחשד שביצע עבירות מין. השופט קבע כי הנאשם אשם.
משפט שבו אדם תובע אדם אחר, או אדם תובע חברה או ארגון – המדינה לא מעורבת.
כאן אין נאשם, אלא צד א’ תובע את צד ב’ על הפרת הסכם, חוב כספי, הוצאת לשון הרע, זכויות יוצרים וכדומה.
אין אשם או זכאי, אלא החלטה של השופט מי מהצדדים צודק.
אין גם עונש – בית משפט מחייב את הצד ה”לא צודק” בתשלום כספי או בביצוע ההסכם וכדומה.
דוגמה: סופרת אמריקנית תבעה את הסופרת הישראלית נעמי רגן, בטענה כי רגן “גנבה” מהספר שלה רעיונות וחלקי טקסט. החלטת השופט הייתה שהסופרת האמריקנית צודקת, ונעמי רגן תשלם לה מיליון ₪.
בית משפט לנוער
בית משפט מנהלי
בית משפט לתעבורה
בית משפט לעבודה
בית משפט למשפחה
בית משפט רבני