המאפיינים היהודיים של המדינה כפי שהם מתקיימים הלכה למעשה
אין משמעות משפטית ברורה ומוגדרת למושג “מדינה יהודית”, אבל כפי שנראה בהמשך הפרק, המושג “מדינה יהודית” יוצר צביון (מלשון צבע) יהודי בתחומים שונים: לאום, דת ותרבות.
המאפיינים היהודיים של המדינה באים לידי בתחומים הבאים:
- ההיבט המשפטי וחוקי המדינה.
- המרחב הציבורי:
- השפה העברית.
- סמלי המדינה.
- לוח השנה וימי המנוחה.
- טשטוש הגבולות בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי – הסדר ה”סטטוס קוו”.
הערה
לא כל מוסדות המדינה, ולא כל חוקי המדינה מסמלים מאפיינים יהודים, אך חלקם כן.
ההיבט המשפטי וחוקי המדינה
מבחינה משפטית קיימים מספר מסמכים, הצהרות וחוקים שמצהירים על ישראל כמדינה יהודית, ולא רק דמוקרטית.
👈 החלטה 181 של האו”ם
החלטה 181 של האו”ם, שמכונה אצלנו “תכנית החלוקה”, מתאריך 29 בנובמבר 1947 (כ”ט בנובמבר בשבילכם), קבעה שבשטח מסוים של ארץ ישראל תקום מדינה יהודית. ההחלטה קבעה שבשאר השטח תקום מדינה ערבית.
👈 הכרזת העצמאות
במגילת העצמאות נכתב: “אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.”
👈 חוקי יסוד
בשני חוקי היסוד שעוסקים בזכויות אדם, “חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו” ו”חוק יסוד: חופש העיסוק”, נכתב בסעיף 1 שמגדיר את עקרונות היסוד של החוק: “זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.”
בסעיף 2 שמגדיר את מטרת החוק נכתב: “חוק-יסוד זה מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.”
👈 חוקים
להלן רשימת חוקים שהמטרות והתוכן שלהם מאפיינים את ישראל כמדינה יהודית, ומבטאים את הדת, הלאום והתרבות היהודית. לגבי כל חוק צריך לדעת: (א) תוכן (ב) מטרה (ג) כיצד מבטא החוק את אופייה היהודי של המדינה (כך יוצגו החוקים להלן).
חוקים שיש בהם ביטוי לדת היהודית
מטרת החוק היא ליצור אחידות בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל, וליצור חיבור בין הלאום היהודי לבין הדת היהודית.
החוק מעניק לבתי הדין הרבניים סמכות בלעדית בישראל לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים לפי ההלכה הדתית היהודית.
חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מסתמך על הדת היהודית ועל הרבנים כסמכות דתית.
מטרות החוק הן לשמור על תנאי העסקה הוגנים, ולשלב את ימי המנוחה עם ימי השבת והחג לפי הדת היהודית.
החוק קובע כללים רבים הקשורים לתנאי העסקה של עובדים, ובין היתר נקבע כי יום המנוחה של עובד יהודי הוא יום שבת. אסור לבעל עסק יהודי לפתוח את העסק שלו בשבת, ואסור לבעל עסק לחייב עובד יהודי לעבוד בשבת.
חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מבטא את מצוות שמירת השבת בדת היהודית.
מטרת החוק היא לצמצם ככל הניתן מכירה וקנייה של חמץ במרחב הציבורי.
החוק אוסר על בעלי עסקים להציג חמץ בפומבי (כלומר בפני הציבור) במהלך חג הפסח, אם החמץ מיועד למכירה או לצריכה. כלומר, מותר למכור כל עוד לא מציגים זאת בפומבי. החוק תקף לגבי יישובים או שכונות שבהם רוב התושבים יהודים.
חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מבטא את מצוות אי אכילת חמץ בפסח שקיימת בדת היהודית.
חוקים שיש בהם ביטוי לתרבות ולמורשת היהודית
לפי סעיף 2 בחוק, מטרות החינוך הממלכתי בישראל כוללות בין היתר: “ללמד את תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל; ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם”
החוק מדגיש את חשיבות הנחלת התרבות והמורשת היהודית באמצעות מערכת החינוך.
חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מייחס חשיבות עליונה לחינוך היהודי, ולא רק לחינוך הכללי.
אחת ממטרות החוק היא להנחיל לציבור ערכים יהודיים לפי המסורת, ההיסטוריה והדת היהודית.
החוק קובע מהן מטרות השידור הציבורי, שאחת מהן היא לחזק את הקשר בין האזרחים היהודים לבין המורשת היהודית שלהם.
חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מדגיש את חשיבות המורשת היהודית, ולא רק את המורשת העולמית.
מטרת החוק היא לקבוע בסיס מוצק ואחיד עבור השופטים, ואחד הבסיסים הוא התרבות היהודית ומורשת ישראל.
החוק קובע שאם יש בעיה משפטית שאין לה מענה בחוקים הקיימים, צריכים השופטים להחליט לגביה ברוח עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.
חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא קובע שהבסיס המשפטי במדינה מסתמך גם על המורשת והתרבות של העם היהודי, ולא רק על ערכים ועקרונות אוניברסליים (כלל-עולמיים).
חוקים שיש בהם ביטוי ללאום היהודי
הערה
שימו לב שבחלק מן חוקים שלהלן, הנוגעים ללאום היהודי, שהמדינה יוצרת עדיפות ברורה לבני הלאום היהודי בשני נושאים מרכזיים: דמוגרפיה והקצאת קרקעות.
דמוגרפיה היא מושג שמתייחס לאוכלוסייה – ישראל מנסה לשמור על רוב יהודי קבוע באוכלוסייה של המדינה.
מבחינת הקרקע, ישראל יוצרת עדיפות ברורה ליהודים בחלוקת הקרקעות, ובכל מקרה המדינה היא הבעלים של כמעט כל הקרקעות במדינה. זאת כדי למנוע מכירה לגורמים פרטיים, ובהמשך אפשרות של מכירה ללא-יהודים.
מטרת החוק היא ליצור רוב יהודי באוכלוסייה של מדינת ישראל.
החוק מעניק לכל יהודי את הזכות לעלות לישראל ולקבל אזרחות. זכות זו מוקנית גם לבן זוגו, לילדו ולנכדו של היהודי.
החוק מגדיר מיהו יהודי, כדי לקבוע מי ייהנה מהחוק. מטרת החוק היא לשמור על רוב דמוגרפי יהודי במדינה.
חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מאפשר לכל בני הלאום היהודי לעלות לישראל ולקבל אזרחות.
מטרת החוק היא למצות את הדין עם פושעים נאצים שהיו אחראים לשואה.
חוק זה מאפשר להעמיד לדין נאצים ועוזריהם על פשעים שביצעו נגד יהודים בתקופת המשטר הנאצי.
חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא נותן ביטוי ייחודי לקורבנות הלאום היהודי במלחמת העולם השנייה, למרות שהיו עוד יותר מ-60 מיליון קורבנות בני עמים אחרים. בנוסף, החוק מתייחס לפשעים שבוצעו למעשה לפני קום המדינה ומחוץ לגבולות המדינה, וזה מבטא את הייחודיות של הפשעים שבוצעו נגד בני העם היהודי.
מטרת החוק היא לוודא שאדמות מדינת ישראל לא יימכרו למי שאינו יהודי.
מקרקעי ישראל הם 93% מאדמות המדינה, ומתוכם 17% הן אדמות קק”ל. כל אדמות המדינה אינן ניתנות למכירה אלא לחכירה (שכירות) בלבד. אדמות קק”ל מוחכרות אך ורק ליהודים, משום שהן “אדמות הלאום היהודי”, ומשמשות להתיישבות ציונית.
חוק זה מאפיין את ישראל כמדינה יהודית, משום שהוא מתייחס לאדמות המדינה כאילו הן אדמות הלאום היהודי, ובעיקר משום שבתקנון קק”ל נקבע שאדמות קק”ל יוחכרו (יושכרו) רק ליהודים.
מהו חוק הלאום ומה מטרתו
חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום היהודי (להלן: חוק הלאום) מעגן את מעמדה של ישראל כמדינת הלאום היהודי וזו מטרתו העיקרית.
מטרת החוק
- חוק הלאום הינו חוק יסוד, ועל כן יהיה חלק מהחוקה העתידית של מדינת ישראל.
- החוק נחקק כדי לאגד בתוכו את מאפייני מדינת ישראל כמדינה יהודית.
- החוק נותן נותן מעמד על לחלק מהמאפיינים היהודיים של המדינה, שלא היה להם מעמד כזה קודם לכן, למשל: מעמד השפה העברית.
- מטרת החוק היא לבסס את מעמדה של ישראל כמדינת הלאום היהודי.
מאפייניו של חוק הלאום כחוק יסוד:
תוכן:
עוסק באופייה הלאומי של מדינת ישראל.
קובע כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ובה הוא מממש את זכותו להגדרה עצמית לאומית.
הזכות להגדרה עצמית במדינה זו שמורה לעם היהודי בלבד.
צורה:
שם החוק: חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.
אין בו תאריך חקיקה.
נוסח החוק קצר, ומפנה להשלמות באמצעות חוקים רגילים (כמו בנושא השפה הערבית).
מעמד:
בחוק יש פסקת הגבלה: ניתן לשנותו רק בחוק יסוד אחר וברוב של לפחות 61 חברי כנסת.
ביטוי למאפיינים היהודיים של המדינה בחוק:
עברית – שפה רשמית של המדינה.
סמלים לאומיים – שם המדינה, הדגל, הסמל והמנון (“התקווה”).
ירושלים – בירת ישראל השלמה והמאוחדת.
לוח השנה העברי – לוח רשמי של המדינה (לצד הלועזי).
עלייה יהודית – ישראל פתוחה לעלייה של יהודים מהעולם.
קשר עם יהדות התפוצות – שמירה על שלומם, מורשתם וזיקתם לישראל.
התיישבות יהודית – מוגדרת כערך לאומי שיש לפתח ולקדם.
ימי חג וזיכרון לאומיים – יום העצמאות, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שבת ומועדי ישראל כימי מנוחה רשמיים.