לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו’ אייר תש”ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע ל-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.
החלק המעשי – מה עושים בפועל?
בהכרזת העצמאות לא רק דיברו על הצדקה למדינה, אלא גם קבעו מה יקרה ממש עכשיו:
הכרזה רשמית: מודיעים על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
שמה של המדינה: מדינת ישראל.
הקמת שלטון זמני:
מועצת העם – תתפקד כרשות המחוקקת (מחוקקת חוקים).
מנהלת העם – תתפקד כממשלה זמנית (מנהלת את המדינה).
שתי הרשויות האלה יעבדו עד שיתקיימו בחירות דמוקרטיות, שבהן העם יבחר את מנהיגיו.