בהתאם למיקוד של המפמר בתחום זה אנו נתמקד בעמדות ("חלומות") בנושא זהותה הדתית-תרבותית הרצויה של המדינה
בלימוד נושא העמדות והחלומות, מטרת הלמידה היא להכיר את מגוון העמדות הקיימות בחברה, להבין שאין חפיפה מוחלטת בין הזהות האישית או הדתית לבין העמדות כלפי נושאים כמו דת ומדינה, ולהבין שכל אדם מורכב מעמדות שונות. דרך זו מעודדת סובלנות, כבוד לשונות ורכישת מיומנויות של הקשבה ודיון. בנוסף, הלמידה מסייעת לכם התלמידים לגבש עמדות אישיות בנוגע לדמותה הרצויה של המדינה.
רקע
ישראל הוקמה כמדינת הלאום של אתנית-תרבותית יהודית וכמדינה דמוקרטית. תפישה זו של המדינה כיהודית וכדמוקרטית באה לידי ביטוי בהכרזת העצמאות והיא על דעת רוב אזרחי המדינה, ומעוגנת בכמה מיסודותיה החוקתיים.
יחד עם זאת, ישנן קבוצות שאינן מסכימות עם הגדרת המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ומבקשות לשנות את אופייה הלאומי.
הקריטריון העיקרי להבדל בין הדעות השונות בנושא זהותה הלאומית הרצויה של המדינה הינו – מהי הזהות הלאומית שישראל צריכה לבטא בסמליה, במוסדותיה ובחוקיה.
נצפה בסרט שממחיש את הנושא בצורה מרגשת ויפה
הציבור החרדי סבור שמדינת ישראל צריכה להיות מדינה יהודית לפי ההלכה, כלומר:
מקור הסמכות במדינה הוא חוקי התורה וההלכה, לא רצון האזרחים.
המדינה צריכה להתנהל על פי החוקים הדתיים של התורה בכל תחומי החיים – ולא בהכרח על פי ערכים דמוקרטיים.
יש גישות שונות בתוך הציבור החרדי:
חלקם מקבלים שילוב מסוים בין דמוקרטיה להלכה.
אחרים סבורים שדמוקרטיה סותרת את ההלכה ולכן אינה מתאימה למדינה יהודית.
לפי עמדות אלו – מדינת ישראל היא יהודית רק אם היא נשלטת על פי ההלכה, ולא לפי עקרונות של שוויון וחופש בחירה.
מקור הסמכות במדינה הוא האזרחים, לא חוקי התורה, אך יש ערך לחוקים הדתיים.
המדינה צריכה לשלב זהות יהודית ודמוקרטית גם יחד.
הציבור הדתי-לאומי רואה במדינת ישראל שלב בגאולה – התחלה של תהליך דתי חשוב, ולכן חשוב לפעול לחיזוק הצביון היהודי של המדינה.
הם תומכים בכך שהמדינה תשמור על חוקים יהודיים בתחום הציבורי והמשפטי, כמו שבת, כשרות, גיור ונישואין – אך תוך שמירה על מסגרת דמוקרטית.
מקור הסמכות במדינה הוא האזרחים – המדינה היא דמוקרטית.
מדינת ישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית, אבל לא מדינת הלכה.
חשוב לשמור על הזהות היהודית של המדינה – למשל: שבת ציבורית, כשרות, חגים יהודיים.
עם זאת, ההקפדה היא על מסורת ותרבות יהודית, לא על אכיפה הלכתית מחייבת.
הדת נתפסת כעניין אישי – המדינה מבטאת חיבור למסורת ולשורשים יהודיים, לא כפייה דתית.
מקור הסמכות במדינה הוא האזרחים – זו מדינה דמוקרטית.
מדינת ישראל צריכה להיות מדינה יהודית במובן התרבותי, אבל לא דתית.
אין קשר בין דת לחוקי המדינה – המדינה לא צריכה לפעול לפי ההלכה או שום דת אחרת.
במדינה דמוקרטית יש חופש דת וחופש מדת – כל אחד חי לפי אמונתו או בלי אמונה.
לכן המדינה לא מחויבת להלכה, והיא צריכה לשרת את כל אזרחיה באופן שווה – יהודים ושאינם יהודים.
📌 המדינה היא של כל אזרחיה, בלי קשר לדת או מוצא.
| עמדה | מקור הסמכות | יחס לדמוקרטיה | יחס להלכה | מהי יהדות המדינה לפי העמדה |
|---|---|---|---|---|
| חרדית – מדינת הלכה | חוקי התורה וההלכה | לא תמיד מקובלת, כפופה להלכה | מחייבת בכל תחומי החיים | הלכה – מדינת מצוות |
| דתית-לאומית | האזרחים בשילוב ערכי ההלכה | שילוב עם הדמוקרטיה | שילוב בתחומים ציבוריים (שבת, גיור, כשרות) | זהות דתית ולאומית |
| מסורתית | האזרחים (עם זיקה למסורת) | מקבלת דמוקרטיה עם מסורת | שמירה כללית – לא מחייבת | זהות תרבותית-מסורתית |
| חילונית אזרחית | האזרחים בלבד | חשובה מאוד – עיקרית | אין מחויבות כלל – דת היא עניין פרטי | זהות אזרחית או תרבותית בלבד |