העמדות (“חלומות”) בנושא זהותה הלאומית הרצויה של המדינה

• מקור הסמכות במדינה הוא האזרחים, לא חוקי התורה, אך יש ערך לחוקים הדתיים.

• המדינה צריכה לשלב זהות יהודית ודמוקרטית גם יחד.

• הציבור הדתי-לאומי רואה במדינת ישראל שלב בגאולה – התחלה של תהליך דתי חשוב, ולכן חשוב לפעול לחיזוק הצביון היהודי של המדינה.

• הם תומכים בכך שהמדינה תשמור על חוקים יהודיים בתחום הציבורי והמשפטי, כמו שבת, כשרות, גיור ונישואין – אך תוך שמירה על מסגרת דמוקרטית.

• מקור הסמכות במדינה הוא האזרחים – המדינה היא דמוקרטית.

• מדינת ישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית, אבל לא מדינת הלכה.

• חשוב לשמור על הזהות היהודית של המדינה – למשל: שבת ציבורית, כשרות, חגים יהודיים.

• עם זאת, ההקפדה היא על מסורת ותרבות יהודית, לא על אכיפה הלכתית מחייבת.

• הדת נתפסת כעניין אישי – המדינה מבטאת חיבור למסורת ולשורשים יהודיים, לא כפייה דתית.

• מקור הסמכות במדינה הוא האזרחים – זו מדינה דמוקרטית.

• מדינת ישראל צריכה להיות מדינה יהודית במובן התרבותי, אבל לא דתית.

• אין קשר בין דת לחוקי המדינה – המדינה לא צריכה לפעול לפי ההלכה או שום דת אחרת.

• במדינה דמוקרטית יש חופש דת וחופש מדת – כל אחד חי לפי אמונתו או בלי אמונה.

• לכן המדינה לא מחויבת להלכה, והיא צריכה לשרת את כל אזרחיה באופן שווה – יהודים ושאינם יהודים.

📌 המדינה היא של כל אזרחיה, בלי קשר לדת או מוצא.