הרשות המבצעת – הגדרה
הרשות המבצעת היא גורם ענק הכולל את מערכת החינוך, הבריאות, הרווחה, האוצר, השיטור, הביטחון ועוד ועוד.
הממשלה היא זו שאחראית על הרשות המבצעת, וכל גוף ברשות המבצעת צריך להיות תחת אחריות של איזשהו משרד ממשלתי.
הממשלה קמה מתוך הכנסת, והכנסת היא זו שמאשרת את הקמת הממשלה.
הממשלה רשאית ליזום הצעות חוק ממשלתיות שמוגשות לאישור הכנסת; היא רשאית להתקין תקנות (חקיקת משנה); והיא רשאית גם לקבוע תקנות לשעת חירום.
הממשלה רשאית לקבל כל החלטה ולבצע כל פעולה, כל עוד לא אוסר על כך החוק. היא רשאית לפעול בכל תחום לפי סמכות שיורית, כלומר אם לא נקבע מפורשות בחוק שאותה סמכות, או אותו תחום, מוענקים לגוף שלטוני מסוים.
סמכויות ותפקידי הממשלה
הממשלה רשאית לקבוע מדיניות בכל תחום השייך למשרדי הממשלה השונים, לקבל החלטות ולבצע אותן.
הממשלה מוסמכת לבצע כל דבר שאינו מוטל על רשות אחרת. בפועל אומר הדבר שהיא מוסמכת לפעול בכל נושא, ולעשות כל דבר, זולת מה שמגביל אותה החוק, או שהנושא והסמכות הספציפיים מוטלים על גוף שלטוני אחר, כל עוד היא לא פוגעת בזכויות אדם. הסמכות השיורית מוגדרת ב”חוק יסוד: הממשלה”.
חקיקת משנה היא תקנות וצווים ששר בממשלה (או גורם אחר ברשות המבצעת) מוסיפים, ומהווים הוראות לביצוע החוק, או התאמת החוק לנסיבות הקיימות.
חקיקת המשנה חייבת להסתמך על החקיקה הראשית, ואסור לה להיות מנוגדת למה שכתוב בחוק – ועדות הכנסת מפקחות על כך.
חקיקת משנה מתפרסמת במה שמכונה “קובץ תקנות”. שר מסוים בממשלה רשאי לקבוע תקנות רק כאשר חוק מסוים מסמיך אותו לעשות זאת.
לא להתבלבל!! חקיקה משנית היא לא חקיקת חוק, אלא רק התאמת חוק קיים למציאות המשתנה.
בגלל המצב הביטחוני המסוכן מאז קום המדינה, אישרה הכנסת לממשלה להתקין תקנות נחוצות בעת מצב חירום, ללא אישור הרשות המחוקקת. הממשלה רשאית להתקין תקנות חירום רק אם הכנסת אישרה “מצב חירום” במדינה.
כל עוד מתקיים מצב החירום שאישרה הכנסת, הרי שתקנות הממשלה גוברות על חוקים קיימים, פרט לפגיעה בזכויות אדם המופיעות בחוקי יסוד שבהם נקבע כי תקנות לשעת חירום לא יפגעו בזכויות אלה, אלא לתכלית ראויה.
שני סוגי אחריות של חברי הממשלה
כל השרים נושאים באחריות משותפת לגבי כל החלטות הממשלה, גם אם הם עצמם התנגדו להחלטה שהתקבלה בממשלה.
האחריות היא בפני הכנסת והציבור. אסור לשר לצאת בפומבי נגד החלטת ממשלה, לאחר שזו התקבלה ברוב קולות בממשלה.
שר או חבר סיעתו לא יכולים להצביע בכנסת נגד החלטת ממשלה וגם לא להימנע, אלא אם קיבלו את אישור הממשלה לכך.
אם אחד משני הדברים מתרחש, הרי שאפשר לפטר את השר מהממשלה.
אחריות של כל שר על משרדו שלו, ועל כל המתרחש בתחום משרדו, אפילו אם לא ידע על כך. כלומר,
השר נושא באחריות על כל פעולה של עובדי משרדו. האחריות היא בפני הממשלה, הכנסת והציבור.
השר אחראי ומחויב לדווח לכנסת על פעולות משרדו, כולל מענה לשאילתות והצעות לסדר היום.
מדובר באחריות ציבורית ופוליטית, אך לא באחריות פלילית או אזרחית – כלומר, אפשר לדרוש ממנו להתפטר מתפקידו,
אבל אי אפשר לתבוע אותו בבית המשפט.
צריך להבין שהמילה “משרד” כוללת גם את עובדי השטח. “משרד” זה רק כינוי.