“הדמוקרטיה המתגוננת” בישראל
במדינת ישראל יש דוגמה ספציפית להתגוננות של הדמוקרטיה מפני איומים על ביטחון המדינה, על המשטר הדמוקרטי או על האופי היהודי של המדינה: ב”חוק יסוד: הכנסת”, סעיף 7 א’, נקבע שמועמד לכנסת או רשימת מועמדים לא יוכלו להתמודד אם (1) הם שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (2) הם מסיתים לגזענות (3) הם תומכים במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.
ב”חוק המפלגות”, סעיף 5, מופיעים שוב שלושת התנאים הללו, הפעם בהקשר של הקמת מפלגה.
מדינת ישראל נוקטת בכל מיני צעדים שעל פניו הם לא דמוקרטיים, אך הם נובעים מתוך חשש לפגיעה בדמוקרטיה או בביטחון המדינה ואזרחיה.
בגלל המצב הביטחוני המסוכן מאז קום המדינה, אישרה הכנסת לממשלה להתקין תקנות נחוצות בעת מצב חירום, ללא אישור הרשות המחוקקת. הממשלה רשאית להתקין תקנות חירום רק אם הכנסת אישרה “מצב חירום” במדינה.
כל עוד מתקיים מצב החירום שאישרה הכנסת, הרי שתקנות הממשלה גוברות על חוקים קיימים, פרט לפגיעה בזכויות אדם המופיעות בחוקי יסוד שבהם נקבע כי תקנות לשעת חירום לא יפגעו בזכויות אלה, אלא לתכלית ראויה.
חוק מימי המנדט הבריטי שהושאר בתוקף עד היום. החוק מאפשר לשר הביטחון לנקוט צעדים מיוחדים בשעת חירום, כמו להגביל תנועת אנשים, לבצע מעצרים מנהליים, לסגור אזורים כשטח צבאי סגור, ועוד הוראות הפוגעות בזכויות האדם והאזרח.
הוראות החוק יכולות להתבצע רק כאשר מוכרז במדינה “מצב חירום”.
כליאת אדם על ידי המדינה, ללא משפט, ובלי שהאדם ביצע עבירה על החוק. המעצר מבוצע מתוך חשש שאותו אדם יבצע עבירה בעתיד הקרוב, או יסכן את ביטחון המדינה והציבור.
שר הביטחון יכול לעצור אדם באופן מנהלי, בלי שהאדם ביצע כל עבירה.
העציר חייב להיות מובא בפני שופט תוך 48 שעות, והמדינה צריכה להסביר את המעצר. לאחר מכן העציר מובא אחת ל-3 חודשים בפני נשיא בית המשפט המחוזי, כדי שיהיה פיקוח הדוק על המעצר, בגלל הפגיעה הקשה בזכויות האדם במעצר כזה.
דוגמה: בישראל בוצעו 3,761 מעצרים מנהליים בשנים 2005 – 2015, ומתוכם 35 עצורים היו יהודים. המספרים הם יוצאי דופן בגלל המאבק של ישראל מול הטרור הפלסטיני. למעשה, כמעט כל העצורים המנהליים אינם אזרחי ישראל.
דוגמאות לדמוקרטיה המתגוננת בארץ ובעולם
- ארה”ב כלאה במחנות מעצר בערך 120,000 אזרחים אמריקניים ממוצא יפני בזמן מלה”ע ה-2. ארה”ב הייתה במלחמה עם יפן, וחששה שאותם אזרחים יפעלו למען יפן.
- מדינת ישראל הנהיגה במשך 18 שנים ממשל צבאי בכל היישובים הערבים בישראל, והגבילה את חופש התנועה וזכויות נוספות של תושביהם. לערבים הותר לצאת מכפריהם רק באישור מיוחד של המושל הצבאי באזור, ולעתים הם גם היו נתונים בעוצר בתוך היישוב.
- ארה”ב ביצעה שינויי חקיקה מרחיקי לכת לאחר פיגועי הטרור ב-2001, שאפשרו לה לפגוע באופן ניכר בזכות לפרטיות ובזכות להליך הוגן של תושביה (ולא רק של תושביה – תשאלו את אנגלה מרקל…). ארה”ב מאזינה לשיחות טלפון, נכנסת לחשבונות אינטרנט שונים ועוקבת אחרי כל מי שמבחינתה עלול להיות קשור לפעילות טרור. היא גם מגבילה את הזכות להליך הוגן בכך שהיא עוצרת אנשים לתקופה ארוכה בלי לראות עורך דין או בלי להיות מובאים בפני שופט, במקרים בהם יש חשד כי העצור קשור לפעילות טרור.