הגדרה של עקרון הכרעת הרוב
ההחלטות במדינה דמוקרטית צריכות להתקבל על סמך דעת הרוב. כולם רשאים להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות, אבל הרוב מכריע. כולם צריכים לכבד ולקיים את ההחלטה. זוהי הדרך הטובה ביותר לפתור מחלוקות בדרכי שלום.
הרוב צריך לדעת להכריע בכל נושא בלי לפגוע בזכויות טבעיות או בזכויות המיעוט. כלומר, הרוב צריך לשמור על כללי המשחק המאפשרים למיעוט להפוך לרוב בהזדמנות אחרת: בחירות דמוקרטיות, חופש ההתארגנות, חופש ההפגנה, חופש הביטוי וכדומה.
עריצות הרוב
עריצות הרוב פירושה שהרוב מנצל בצורה לא דמוקרטית את הכוח שיש לו, פוגע בזכויות אדם בצורה בלתי מידתית, ומקבל החלטות שימנעו מן המיעוט את האפשרות להפוך לרוב בהמשך. למשל, שינוי בהליך הבחירות, פגיעה בחופש הביטוי, חופש ההתאגדות וכדומה.
חשיבות עקרון הכרעת הרוב (נימוקים להצדקת הכרעת הרוב)
- מבחינה מספרית והגיונית יש הצדקה לקבל את דעת הרוב, ולא את דעת המיעוט.
- החלטת הרוב שמתקבלת בהליך דמוקרטי מבטיחה את יציבות השלטון ואת הסדר הציבורי.
- החלטות צריכות להתקבל כדי שתהיה פעילות – הכרעת הרוב זוהי הדרך המיטבית לעשות זאת.
הגדרה: רוב רגיל הוא רוב מבין האנשים שהשתתפו בהצבעה, ולא משנה כמה השתתפו.
דוגמה: רוב רגיל של 20 מול 7 בכנסת. רוב רגיל דרוש לאישור הצעת חוק בכנסת.
הגדרה: רוב מוחלט הוא רוב של 50% + 1 מבעלי זכות ההצבעה. צריך שיותר ממחצית מבעלי זכות ההצבעה יצביעו בעד.
דוגמה: רוב של 50% + 1 בכנסת, כלומר 61 חברי כנסת. רוב מוחלט דרוש בכנסת כדי להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון.
אם בהצבעה בכנסת נדרש רוב מוחלט, ומגיעים רק 58 חברי כנסת, אז אין טעם לערוך הצבעה. גם 58 מול 0
לא מהווה רוב מוחלט בכנסת.
הגדרה: רוב מיוחד מבעלי זכות הבחירה, שהוא גבוה יותר מ-50% + 1. האחוז או המספר של הרוב הדרוש נקבע מראש לגבי
נושא מסוים. מדובר באחוז או מספר שגבוה באופן משמעותי מ-50% מבעלי זכות הבחירה.
דוגמה: רוב מיוחס של % 75 בכנסת, כלומר 90 חברי כנסת. רוב מיוחס של 75% מחברי הכנסת נדרש כדי לפטר את נשיא
המדינה. כאשר משה קצב סירב להתפטר מתפקידו כנשיא בעקבות החשדות נגדו, מספר חברי כנסת רצו להדיח אותו.
הם לא הצליחו לגייס את הרוב המיוחד הדרוש.