חוק השבות – הגדרה
חוק השבות מעניק לכל יהודי את הזכות לעלות לארץ ולקבל אזרחות. זכות זו מוקנית גם לבן זוגו, לילדו ולנכדו של היהודי.
החוק מגדיר מיהו יהודי, כדי לקבוע מי ייהנה מהחוק.
מטרת החוק היא לשמור על רוב יהודי באוכלוסייה בישראל, ולגרום לעלייה של כמה שיותר יהודים למדינת ישראל.
חוק זה נובע מתפיסת היסוד של מדינת ישראל כמדינת הלאום של כל יהודי העולם, ולכן מקובל לראות בו חוק הנובע מתוך הבחנה ולא מתוך אפליה פסולה. במדינות רבות מדיניות ההגירה מתבססת על מתן עדיפות לבני הלאום המרכזי.
הגדרת מיהו יהודי בחוק השבות
סוגיית מיהו יהודי בחוק השבות
בחוק השבות שנחקק בשנת 1950, נקבעה הגדרה כללית לגבי מיהו יהודי לצורך מימוש החוק.
ההגדרה הכללית אפשרה חופש פעולה, ואדם נחשב יהודי “בלי לבדוק בציציות”, כלומר בלי הקפדה.
בתיקון לחקיקה שבוצע בשנת 1970 נקבע כי “יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה, או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת”.
לא נקבע בחוק האם מדובר בגיור אורתודוקסי, רפורמי או קונסרבטיבי, והדבר נתון למחלוקת ציבורית קשה.
בג”צ רופאייזן – 1962
אוסוולד רופאייזן נולד בפולין כיהודי. הוא הציל יהודים בשואה, ברח מהנאצים, הסתתר במנזר, ושם התנצר. הוא עלה לישראל ב-1958, וביקש לממש את חוק השבות. משרד הפנים התנגד.
הוא עתר לבג”צ. בג”צ דחה את העתירה בנימוק שמי שהמיר את דתו לדת אחרת, לא יכול להיחשב עוד כיהודי לצורך חוק השבות. בג”צ קיבל את ההחלטה ברוב של ארבעה שופטים מול אחד. הדבר ממחיש את גודל הדילמה (ההתלבטות).
בג”צ שליט – 1968
רב סרן בנימין שליט התחתן עם בחורה לא יהודייה, וביקש לרשום את ילדיו כבני הלאום היהודי וכחסרי דת. משרד הפנים התנגד. שליט עתר לבג”צ, ובג”צ קיבל את עתירתו בנימוק שעצם ההצהרה שלו שהם בני הלאום היהודי מספיקה.
תיקון לחוק השבות, סעיף 4 ב’ – 1970
בג”צ שליט עורר סערה בקרב הציבור הדתי בישראל. ההגדרה הכללית של מיהו יהודי אפשרה לשופטי בג”צ חופש פעולה.
חברי הכנסת הדתיים הצליחו להוסיף סעיף לחוק השבות המגדיר מיהו יהודי לפי ההלכה הדתית: “יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה, או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת.” מאותו רגע כבר לא היה יותר חופש פעולה.